הילדות האבודה והתום המזויף של ילדי המותגים 

מבלי ששמנו לב הגיעה אופנה חדשה וכבשה בסערה את נורמות החיים שלנו: 'אופנת ילדי המותגים' נקרא לה לצורך הפשטות.
כוחות כבירים, רבי עוצמה וכסף, חברו יחדיו כדי לגרום לתופעה לחדור לתוכנו ולהיטמע עמוק בתוך אורח החיים החברתי שלנו.
שאו עיניכם והביטו סביבכם. ראו כיצד מלבישים את ילדינו, איזה נעליים הם נועלים, מהם המשחקים שרוכשים עבורם, אילו סוגי מכשירים אלקטרוניים ממלאים את עולמם, כמה העושר הכלכלי נחשב במושגיהם, ומהן אמות המידה בהן מודדים הם ילד את חברו. הרי בטרם זכו להיות הדור החדש, והם כבר בדור השלישי או השלישי וחצי...

על מזבח הרדיפה אחר העושר הקרבנו במו ידינו את הילדות הפשוטה, הטבעית, המובנת מאליה. אותה ילדות שילדים נובטים בה לאיטם, מושקים במים הזכים של התמימות וצומחים אל העולם האמיתי של המבוגרים. ילדים אותנטיים, שלא אצה להם הדרך להתבגר, ושאמהותיהם אינן מושכות בשערות ראשם וגוררות אותם מתחרות יופי לכוכב נולד, משם היישר לנולד לרקוד ו...קדימה לנולד לפרסום ולגדולות .

קצת ארכאי לדבר על הימים התמימים והרחוקים של משחקי רחוב, קפיצות על חבל, חמש אבנים וכיוצא באלה שעשועים ותעלולים שהיו כל עולמם של אבותיהם ואמהותיהם של הילדים של ימינו. אלה נעלמו ללא שוב וכמו נמחקו לחלוטין גם מן הזיכרון. המונח השכיח אז "לרדת לרחוב" מזכיר היום הקשרים אחרים, ולאו דווקא תמימים. אם יעז מישהו לספר על הימים הנשכחים ההם לדור הילדים, מיד יישאל האם נמנה בשעתו על דלת העם או היה אפילו קרוב לקיבוץ נדבות.

מה בעצם קרה לנו וכיצד הגענו לאותן נורמות שנראות כיום טבעיות ומובנות מאליהן? אילו זרמים תת קרקעיים חברו יחדיו כדי להסיט את הצניעות, הענווה והפשטות של פעם להתנהגות המוחצנת, לסממני הסטאטוס ולברק החיצוני, העוטפים כיום כל מי שחפץ בתשומת לב, בבולטות או בקידום במעלה תשומת הלב הציבורית? כיצד היו תאוות הפרסום ורדיפת הכסף לגורם חשוב ובולט כל כך בעיצוב אופיים של הילדים וליעד מרכזי בחלומן של אמהות (ואבות...).

רוצים דוגמאות? ראו את הילדות, שבטרם הגיען לחגיגות בת המצווה, כבר מתלבשות, מתהלכות ונוהגות כעלמות מתבגרות. הן מתאפרות, רצות אחר מותגי האופנה האחרונים, חושפות את מערומיהן עד כדי גיחוך, ממלאות את עולמן בחלומות על זוהר, עושר, אבירי היי טק רכובים על רכבי שטח מפוארים, וילה מפוארת או דירת דופלקס שבוודאי יגיעו יחד עם החתן הנכסף כעסקת חבילה...

ראו את הילדים המודהרים בידי הוריהם אל שיא הקידמה הטכנולוגית בטלפונים הניידים, המוצפים בנגנים המתוחכמים, בנעלי ההתעמלות הנוצצות, בנסיעות הפאר לחו"ל, בחגיגות בר המצווה הראוותניות, בחלומות שווא על חיי עושר ותהילה, שברוב המקרים לא יגיעו לעולם, ויהפכו להיכלות החלומות השבורים...

ומה נשאר מאחור? ההזדמנות הניתנת לילדים לבלות שנים ספורות במתחם תמים, נאיבי, ילדותי במובן הטוב של המילה. זאת בטרם יבואו גלי החיים ויגרפו אותם ממילא לעולם תחרותי ואכזר הסוגד לעוצמה, לעורמה, לכוח, לכסף, לראוותנות.
כל אלה יגיעו בלאו הכי, אבל האם אין זה מתפקידנו לגונן על הילדים ועל ילדותם האמיתית?
האם לא הגיעה העת להתעשת ולהשיב להם את הילדות האבודה? מדוע לא נחזיר לתום שלהם את הרכות, החיוך המבויש, הצניעות, ולו לשנים ספורות?

ואולי גם משאלה זו תמימה מדי ועתידה ליפול לתהום המפחידה של ילדות אבודה ותום מזויף של ילדי המותגים?...